רשויות מקומיות רבות במדינות מתפתחות מתמודדות עם קושי כרוני בגביית הכנסות עצמיות, בין השאר בשל שיטות עבודה מיושנות, שחיתות ומחסור בכוח אדם מקצועי. פתרון נפוץ אחד הוא מיקור חוץ של תפקיד הגבייה לגורמים חיצוניים, אך השאלה אם צעד זה אכן משפר את התוצאות בפועל נותרה פתוחה ומעניינת במיוחד כאשר מדובר במודל שנכשל בעבר וחודש בגרסה שונה.
מועצת מחוז קילוסה בטנזניה מהווה מקרה בוחן ייחודי: היא הפעילה מיקור חוץ עד שנת 2014, זנחה אותו בשל כשלים בהעברת כספים, ולאחר מכן הייתה הראשונה בארץ לחדש את המודל ב-2017, הפעם באמצעות סוכנים מקומיים בודדים במקום חברות וארגונים רשומים. המחקר בוחן מה קרה בפועל בגביית ההכנסות לפני ואחרי המעבר, מה השפעת השינוי במבנה המודל, ואילו אתגרים עדיין מלווים את התהליך.
לצורך כך אימצו החוקרים שיטת מחקר משולבת, שכללה איסוף נתונים כמותיים מ-160 משלמי מסים באמצעות שאלונים, ריאיונות עמוקים עם פקידי מועצה, מפקחי גבייה וסוכני גבייה פרטיים, וכן סקירת מסמכים רשמיים. הממצאים משליכים אור על סוגיות של יעילות, שקיפות, טכנולוגיה וניהול משאבים בגביית מסים מקומית, ומעלים שאלות מעניינות באשר למידת ההצלחה האמיתית של מודלים דומים במקומות נוספים.
