מדי שנה מתכנסים במקום אחד מיליונים רבים של אנשים, בשטח מוגבל ובפרק זמן קצר. די בדריכה אחת, בהתפרצות מחלה או בשמועה שיוצאת משליטה כדי להפוך אירוע דתי מונומנטלי למשבר עולמי. ספרות יחסי הציבור עוסקת בעיקר בהתנהלות אחרי משברים שנכשלו, ופחות במה שקורה כשהמשבר נמנע והכול מתנהל כמתוכנן. החאג' בערב הסעודית הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר מסוגו בעולם, ועונת 2018 נערכה בצל אסון דריכת ההמונים של 2015 והביקורת התקשורתית שהלכה בעקבותיו.
המאמר שואל אילו אסטרטגיות תקשורת ויחסי ציבור עומדות מאחורי הקמפיין של החאג' ב-2018, ומה יכולים ללמוד מהן אנשי מקצוע שמתכננים אירועי ענק משלהם. כדי לענות על כך נבחר מקרה בוחן, והוא נבחן דרך עדשתן של תיאוריית שיח ההתחדשות והמודל הסימטרי דו-כיווני של גרוניג.
החוקרים ניתחו יותר מ-700 ציוצים של החשבון הרשמי @HajjMedia בטוויטר, לצד 30 כתבות מאתרי חדשות סעודיים בשפה האנגלית שפורסמו בתקופת החאג'. הניתוח התמטי לפי גישת בראון וקלארק חיפש דפוסים שחוזרים הן בציוצים והן בכתבות. הקריאה בו מאירה מה עומד מאחורי אירוע שהצליח, ואילו כלים תקשורתיים, טכנולוגיים וקהילתיים נשזרו בהכנה אליו.






