משבר הקורונה טלטל את מערכת החינוך כולה, ובגני הילדים דרש מהגננות היערכות מהירה ובלתי צפויה לשילוב טכנולוגיה בהוראה ובניהול, בסביבה שעד אז נחשבה מבוססת בעיקר על מפגש פנים אל פנים. השאלה המרתקת שעולה מכך היא האם דווקא הגננות הצעירות, ה"ילידים הדיגיטליים" של המקצוע, הן אלו שידעו לרתום את הטכנולוגיה בצורה הטובה ביותר, או שמא דווקא הוותק והניסיון המצטבר הם שקבעו את מידת ההיענות לשינוי הטכנולוגי הכפוי.
מאמר זה בוחן לעומק את השימושים הטכנולוגיים שעשו גננות בישראל בזמן משבר הקורונה, את עמדותיהן כלפי המשך השילוב הזה גם לאחר שהמשבר חלף, ואת השאלה המרכזית שבבסיס המחקר: האם שלב הקריירה המקצועי של הגננת, בין אם היא בתחילת דרכה, באמצע הקריירה או בשלביה המאוחרים, הוא שקובע את מידת ואופן השימוש שלה בכלים טכנולוגיים בגן. לשם כך נערכו ראיונות חצי מובנים עם 27 גננות המועסקות בגני ילדים ציבוריים, המחולקות באופן שווה בין שלושת שלבי הקריירה, וניתוח הממצאים נעשה בשיטה איכותנית שיטתית.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת ומפתיעה בנוגע לזהות בין ותק מקצועי לבין נכונות לאמץ חדשנות טכנולוגית, ומציעים קונספטואליזציה חדשה להבנת סגנונות המנהיגות הטכנולוגית של גננות, שמשמעויותיה חורגות בהרבה מגבולות תקופת המשבר עצמה.
