תיירות היא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של אנדלוסיה שבדרום ספרד, אזור שמשלב חופים מוזהבים, ערים תרבותיות עתיקות ומורשת אדריכלית עשירה. אבל מה קורה כשאזור אחד מורכב משמונה פרובינציות, כל אחת עם מותג, תקציב וקהל מטרה משלה, ולכולן יש עניין משותף במיצוב אנדלוסיה כיעד תיירותי מוביל בעולם? כיצד משפיעים תקציבי הקידום והקמפיינים השיווקיים של ארגוני ניהול היעדים על ההיצע והביקוש התיירותי בכל אחת מהפרובינציות הללו, ובמיוחד בעקבות המשבר החמור שגרם מגיפת הקורונה לענף כולו?
המאמר בוחן את השאלה הזו דרך ניתוח נתונים כמותיים על פני יותר מעשור, בין השנים 2010 ל-2022, תוך התמקדות בהשוואה בין התקופה שקדמה למגיפה לבין שנות ההתאוששות שאחריה. החוקרים אספו מידע ממקורות רשמיים כמו מכוני הסטטיסטיקה הספרדיים והאנדלוסיים וחברת שדות התעופה הלאומית, ובנו מערכת של עשרה מדדים המשקפים היצע וביקוש תיירותי, מספר בתי מלון, תפוסה, לינות, הוצאה יומית, כניסת נוסעים ועוד. באמצעות בחינה פרטנית של כל אחת משמונה הפרובינציות, אלמריה, קאדיס, קורדובה, גרנדה, הוולבה, חאן, מלגה וסביליה, המאמר מבקש להבין אילו אסטרטגיות קידום עבדו, אילו לא, וכיצד ניתן לחזק את שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים בענף כדי להבטיח תיירות בת קיימא ומשגשגת.
