מה קורה לאזור הררי ומרוחק כשכביש היסטורי שחיבר אותו לעולם מוחלף באוטוסטרדה מודרנית? גורסקי קוטאר, אזור עשיר בטבע ובהיסטוריה בקרואטיה המערבית, ניצב זה שנים בפער בין הפוטנציאל התיירותי העצום שלו לבין המציאות של הזנחה, דלדול אוכלוסין ומספרי מבקרים זעומים. במרכז הסיפור עומדות שתי תשתיות תחבורה: כביש לויז'יאנה ההיסטורי, שנבנה בתחילת המאה ה-19 והפך במשך דורות לעורק חיים כלכלי וחברתי, ואוטוסטרדת ריאקה-זאגרב המודרנית, שנבנתה כדי לקצר את הדרך לחוף האדריאטי אך שינתה את פני האזור בדרכים שלא תמיד שירתו את תושביו.
המאמר בוחן שאלה מרתקת ורלוונטית לאזורים כפריים ומרוחקים רבים בעולם: כיצד תופסים תושבים מקומיים את תפקידן של תשתיות תחבורה בעיצוב עתידה התיירותי של קהילתם, וכיצד ההבטחה למודרניזציה וקִדמה מתיישבת (או לא מתיישבת) עם המציאות שהם חווים בשטח? כדי לענות על כך, החוקרים שילבו מחקר שולחני, תצפית משתתפת בסיור מודרך של עמותה מקומית, וריאיונות חצי מובנים עם תושבים ומשתמשי דרכים במשך חמש שנים.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת של תשתיות שנועדו לקדם אך בפועל עשויות להעמיק פערים, ושל קהילה המנסה לשמר את מורשתה תוך התמודדות עם תחושת נטישה מוסדית. סיפור גורסקי קוטאר מזמין הצצה לדילמה רחבה יותר, הנוגעת לאזורים רבים ברחבי העולם המתמודדים עם המתח שבין שימור מורשת לבין פיתוח כלכלי.
