מה קורה כשילדים ממשפחות מבקשי מקלט מאפריקה, שהגיעו לישראל בבריחה ממלחמה ומעוני, נכנסים בפעם הראשונה לגן ילדים ישראלי? מעבר לקשיי השפה והתרבות, ההורים מוצאים את עצמם מתמודדים עם עולם חדש ולא מוכר של נורמות, ציפיות והרגלים, ולעיתים גם עם תחושת ניכור וחוסר שייכות במקום שהיה אמור להיות מקום מבטחים לילדיהם.
מאמר זה בוחן את המתחים החברתיים, התרבותיים והחינוכיים שחווים הורים ממוצא אריתריאי וסודני בעקבות שילוב ילדיהם במסגרת גן חובה בישראל. כיצד מתמודדים ההורים עם ההבדלים בין הרגלי חיים שהכירו במדינות מוצאם לבין הדרישות והנורמות של הגן הישראלי? ומה תפקידה של הגננת במפגש הרגיש הזה בין שתי תרבויות?
כדי לענות על השאלות הללו נערך מחקר איכותני בגן ילדים עירוני הומוגני במרכז הארץ, המשרת שלושים ילדים בני ארבע-חמש ממשפחות מבקשי מקלט. החוקרים ערכו עשרים וארבעה ראיונות עומק עם הורים, עם הגננת ועם הצוות המסייע, ובחנו לעומק את חוויותיהם, ציפיותיהם וזיכרונותיהם. הממצאים חושפים תמונה מרובדת של הסתגלות, התנגדות ושינוי, ומעלים שאלות מהותיות על תפקידה של מערכת החינוך בקליטת אוכלוסיות מוחלשות בחברה הישראלית.
