בקיץ 2014 התגלגלה בישראל פרשה מטלטלת: מאות צעירים מדרום הארץ הגיעו במשך שנים לביתה של אישה מוחלשת מקריית גת וקיימו עימה מגעים מיניים, פעמים רבות בקבוצות ובאלימות. הרשויות התעלמו מהמצב שנים ארוכות, ואז, בתוך ימים בודדים, הפכה האישה מקורבן פוטנציאלי לנאשמת בעבירת "מעשה סדום", עבירה שכלל לא הולמת את מה שתואר בפועל. במקביל התעוררה מחדש הצעת חוק להפללת "אונס בידי אישה". איך קרה שסיפור שבו נשקפה סכנה ברורה לאישה חסרת ישע התהפך כך מהר לכלל נרטיב של אישה תוקפנית ומאיימת?
המאמר מציע להבין את ההיסטריה הציבורית שסביב הפרשה כהתגלמות מודרנית של דמות עתיקה: לילית, האישה החכמה, העוצמתית ובעלת התשוקה הבלתי נשלטת מהמיתולוגיה היהודית הקדומה, שאיימה על הסדר הפטריארכלי ונתפסה כמכשפה מאיימת. באמצעות שילוב של קריאה נרטיבית במקורות היהודיים על לילית, מושגים סוציולוגיים כמו "פאניקה מוסרית" ו"פאניקה מגדרית", וניתוח ביקורתי פמיניסטי של האופן שבו סיקרו התקשורת והמשפט את הפרשה, נבחנת השאלה מדוע וכיצד הפכה אישה מוחלשת לדמות המסמלת סכנה קיומית, ואילו השלכות משפטיות ממשיות נגררו בעקבות כך. המאמר גם מצביע על הקבלה מפתיעה בין הפרשה לבין גל שנאה שהופנה זמן קצר לאחר מכן כלפי אישה ציבורית אחרת, ומראה כיצד דפוס נרטיבי עתיק יכול לנוע בין זירות שונות של פחד חברתי.
