איך קהילה קטנה בלב ההרים של ג'אווה מצליחה לשמור על אורח חייה מאות שנים, בעוד העולם שסביבה משתנה במהירות מסחררת? הבאדוי, או הקנקס, חיים בהרי קנדנג שבמחוז בנטן באינדונזיה. הם מתמודדים עם תיירים, עם בירוקרטיה ממשלתית, עם בחירות ועם מפקדי אוכלוסין, ועדיין מחזיקים בחוקי אבותיהם. רוב מה שנכתב עליהם עסק בטקסים, באמונות, בחוכמה אקולוגית ובתיירות. הרבה פחות נכתב על שאלה אחרת: מה בדיוק עושים תפקידים כמו הפואון, הג'רו או הברסן, ואיך כל אלה יחד יוצרים מערכת ממשל שלמה?
המאמר מנסה לפענח את האנטומיה של הממשל המסורתי הזה ולבחון את הקשר שלו לחוסן חברתי. כדי לעשות זאת הוא פונה לכלי קלאסי מהסוציולוגיה, סכמת AGIL של טאלקוט פרסונס, שמחלקת את מה שכל חברה צריכה לעשות כדי להתקיים לארבע פונקציות. החוקרים לא יצאו לשטח. הם בנו מחקר מקרה איכותני על בסיס מסמכים: מונוגרפיות אתנוגרפיות, מאמרים אקדמיים, דוחות ממשלתיים ופרסומי מורשת, שנבחרו לפי קריטריונים מוגדרים וקודדו בכמה שלבים.
השאלה המרכזית היא האם אפשר להסתכל על תארים עתיקים כמו אלה של מנהיגי הבאדוי כעל חלקים במנגנון מתפקד, ומה יכול ללמד אותנו מבט כזה על היחסים בין קהילות ילידיות לבין המדינה המודרנית. זהו מקרה בוחן שנוגע בשאלות רחבות של ממשל מסורתי, זהות תרבותית וסדר חברתי.
