כשמחבר מוסלמי מימי הביניים כותב על חגי היהודים, איך הוא קורא להם? מהמאה התשיעית ואילך תיעדו מלומדים מוסלמים בתקופה העבאסית והממלוכית את מועדי ישראל, מאליעקובי ואלבירוני ועד אלמקריזי. בתיאוריהם מופיעים שמות מפתיעים: חג שנקרא "חג הברכה", יום שמכונה "עאשוראא" וחג שנקרא "מות משה". חלק מהשמות מוכרים לנו היטב ממסורת ישראל, ואחרים נראים זרים לגמרי ואינם מוכרים ממקורות יהודיים.
על שמות החגים בקרב יהודי המזרח בימי הביניים נכתב עד כה מעט יחסית, והשמות שבמקורות האסלאמיים כמעט לא נבחנו. המאמר שואל מה מקורם של השמות האלה ועד כמה הם קשורים למסורת היהודית. האם הם תרגומים מילוליים מעברית, תעתיקים משובשים, הד של הארמית, או שמא תוצאה של בלבול, של השפעת מושגים אסלאמיים או של מסורות שלא נשתמרו בכתב?
המחבר עובר על המועדים אחד אחד, מראש השנה ועד תשעה באב. הוא משווה את הכינויים שבכתבי המלומדים המוסלמים למקורות יהודיים: כתבי רס"ג, התלמודים, התרגומים הארמיים, תשובות הגאונים, פיוטים ותעודות מהגניזה הקהירית. כך הוא מנסה לעמוד על ההשפעות שפעלו בכל שם, ואף על השאלה אם אפשר ללמוד מכך משהו על הקהילות שאליהן נחשפו המלומדים ועל יחסם ליהדות.
