מתבגרים מבלים שעות ברשתות החברתיות, ורבים מההורים שואלים את עצמם מתי מדובר בהרגל יומיומי ומתי בבעיה של ממש. הכלים הקיימים לזיהוי שימוש בעייתי נשענים כמעט כולם על מה שהמתבגרים מספרים על עצמם. אבל בגיל הזה ההתבוננות העצמית עדיין מתפתחת, ומי שנקלע לשימוש מוגזם לא תמיד מזהה זאת, או מעדיף לא להודות בכך. ההורים, לעומת זאת, הם לעיתים קרובות הראשונים להבחין שמשהו השתבש.
המחקר שואל אם אפשר להסתמך על עינו של ההורה. האם שאלון קצר, שבו הורה מדווח על התנהגות ילדו, מצליח למדוד שימוש בעייתי ברשתות באופן אמין ותקף? ועד כמה דעתם של ההורים מתיישבת עם דעתם של הילדים עצמם?
החוקרים התאימו שאלון מוכר לשימוש עצמי לגרסה שההורים ממלאים. הם הפעילו אותה בסקר מקוון בגרמניה, שבו השתתפו הורים וילדיהם בני 10 עד 17, ובדקו את מבנה השאלון, את אמינותו ואת הקשרים שלו לשאלון המתבגרים ולמשתנים נוספים, בהם זמן שימוש, קשיים בוויסות רגשי והישגים לימודיים. עוד נבחנו נקודת החיתוך המתאימה ומידת ההסכמה בין שני הדיווחים. מי שמתעניין במה שקורה בין מתבגרים, הורים ומסכים ימצא כאן גישה חדשה לשאלה ותיקה.






