מי עמד מאחורי החפירות, המפות, התצלומים והרישומים של הארכאולוגיה בפלסטין תחת השלטון הבריטי? בדרך כלל מדובר בשמות שנעלמו: פועלים, שומרים, שליחים, מדריכים, מצלמים, כימאים ופקידים מקומיים, שנרשמו בכותרות התצלומים כאנונימיים או לא נרשמו כלל. ההיסטוריה של הדיסציפלינה נכתבה במשך שנים בעיקר דרך עיניהם של החוקרים הזרים, והשאלה מי עוד היה שם נותרה כמעט בלי מענה.
המאמר מנסה לברר איך אפשר לאתר ולשחזר את עקבותיהם של העובדים המקומיים של מחלקת העתיקות של פלסטין, ומה מסתתר מאחורי ההיעדרות הזאת. כדי לבדוק זאת הוא פונה אל הארכיון הבריטי של המחלקה, השמור בירושלים, ובוחן אותו בשתי דרכים: כמקור למידע על אנשים וגם כאובייקט היסטורי בפני עצמו, על שיטות הקטלוג שלו, על חלוקתו לארכיון מנהלי ולארכיון מדעי ועל הדרך שבה עבר ממקום למקום ומיד ליד. המחקר סורק סדרות של גיליונות שכר, תקציבים, תיקי כוח אדם ותיקים אישיים, ומצליב אותם עם מקורות אחרים.
התמונה שעולה מכך אינה רק סיפור על ארכאולוגיה. היא נוגעת לאופן שבו הבריטים ניהלו את פלסטין, לחיי היומיום ולתנאי העבודה, ולשאלה איך ארכיון קולוניאלי יכול לשמש גם מקור לקולות שלא נועד להשמיע. מי שמתעניין בהיסטוריה של הארכאולוגיה, בארכיונים או בפלסטין של תקופת המנדט ימצא כאן זווית מפתיעה על מוסד מוכר.
