דמות הגולם מפראג, אותו יצור חרסית שהוחיה כביכול בידי המהר"ל כדי להגן על יהודי העיר, הפכה עם הדורות לאחד המוטיבים העמידים והמרתקים ביותר בתרבות היהודית. מסיפור עממי שהתגלגל, ככל הנראה, מדמיונו הספרותי של סופר מודרני, צמחה מיתולוגיה שלמה שהשפיעה גם על יצירות מופת עולמיות כמו "פרנקנשטיין" ו"פינוקיו", ומצאה את דרכה גם אל עולם ספרות הילדים בעברית.
איך בדיוק "מתורגם" סיפור מיסטי ומפחיד כל כך, על יצור המורד ביוצרו, לשירים שנועדו להיקרא ולהיות מושרים על ידי ילדים קטנים? מה בין הגולם המושיע והצייתן לבין דמויות כמו הדחליל השומר על הגן או המשרת המסורבל שמכשיל את עצמו בביצוע הוראה פשוטה? האם יש קשר בין הפחד הילדי מכוחות בלתי נשלטים לבין המוטיב החוזר של יצור מלאכותי שיוצא משליטה?
המאמר יוצא למסע אל שורשי אגדת הגולם, מהמקורות המקראיים והתלמודיים ועד לגרסה המפורסמת של המהר"ל מפראג, ובוחן כיצד מוטיב זה עבר עיבוד והתאמה בחמישה שירי ילדים מוכרים בעברית, מיצירות עממיות אנונימיות ועד לשירים של ביאליק, קיפניס, טהרלב ואלתרמן. הניתוח נעשה דרך שתי עדשות משלימות, האחת חינוכית דידקטית והשנייה פסיכולוגית התפתחותית, ומבקש לחשוף את המסרים הגלויים והסמויים המוסתרים בין שורות השיר התמים לכאורה.
