כמה מהזמן שלנו אנחנו באמת שולטים בו, וכמה הוא שולט בנו? השאלה הזו מקבלת משמעות מיוחדת בחיי הסטודנטים באוניברסיטה, שבניגוד לתלמידים בבית הספר, נדרשים פתאום לנווט בעצמם בין שיעורים, מטלות, מבחנים וחיים חברתיים, בלי הפיקוח ההדוק שהכירו קודם. האם היכולת לתכנן, לתעדף ולנהל את מסגרת הזמן שלנו היא באמת המפתח להצלחה אקדמית, או שמדובר בתפיסה נפוצה שאינה עומדת במבחן המציאות?
מאמר זה בוחן את סוגיית ניהול הזמן בקרב סטודנטים באוניברסיטת דיירה דאווה באתיופיה, מוסד המתמודד כמו רבים אחרים במדינות מתפתחות עם אתגרים ייחודיים בתחום ההשכלה הגבוהה. החוקרים מבקשים לבדוק לא רק את רמת נוהגי ניהול הזמן הנפוצה בקרב הסטודנטים, אלא גם האם היא משתנה בהתאם למגדר, לשנת הלימודים ולרמת ההישגים הלימודיים, וכיצד שלושה ממדים מרכשיים של ניהול זמן, תכנון לטווח ארוך, תכנון לטווח קצר ועמדות כלפי הזמן, מתקשרים זה לזה ולהצלחה הלימודית.
לשם כך נבנה מחקר המשלב כלים כמותיים ואיכותניים, המבוסס על מדגם מדגם מדורג של סטודנטים מבית הספר לעסקים וכלכלה, ומשתמש בשאלון ניהול זמן מבוסס שפותח עוד בשנות התשעים. הממצאים, שנבחנו באמצעות כלים סטטיסטיים שונים, חושפים תמונה מורכבת ומעניינת על הקשר בין האופן שבו אנו מנהלים את זמננו לבין התוצאה הסופית על גבי כרטיס הציונים.
