איך אדם שלא כתב ספרים ולא למד בישיבה מוכרת הפך למורם של תלמידי חכמים ולמי שנחשב לראשית החסידות? שאלת התפתחות מחשבתו של הבעש"ט נותרה אחת החידות הגדולות בחקר היהדות. בין המסורות הרבות שנשמרו בשמו יש משל קצר ומפתיע: בעל שם טוב מביט בכד יפה ומסיק מכך משהו על האומן שיצר אותו, ואפילו על רגליו. ובהמשך המשל מתרחשת התפוררות דרמטית של הכלי.
המאמר שואל מה עומד מאחורי "שיעור" קצר זה ומאיפה הגיעו הרעיונות שבו. האם ביטוי כמו "כח הפועל בנפעל" נולד בתוך עולם הקבלה והחסידות, או שמא יש לו שורשים רחוקים הרבה יותר ממה שנהוג להניח? ומה הדבר אומר על השאלה אם האל נמצא בתוך העולם או מעליו?
המחבר משווה שלושה נוסחים של השיעור זה לזה ולדרשה קודמת של הבעש"ט, ועוקב אחרי הופעות הביטוי ומשל האומן אצל תלמידי הבעש"ט, בהם ר' יעקב יוסף מפולנאה והמגיד ממזריטש, ואצל דורות מאוחרים של אדמו"רים וכותבים חסידיים. הוא בוחן גם מקורות פילוסופיים מימי הביניים ומן העת העתיקה שייתכן שהשפיעו על הדברים. כך נפרשת תמונה של מסע רעיוני מפתיע, מהעולם ההלניסטי ועד הנהגות יומיומיות בחצרות חסידיות.






