מה קורה כשילדה שאיבדה את אמה מחליטה שהיא רוצה לעוף? ומה קורה כשהמורה שלה למעוף מסתיר סוד כבד הרבה יותר משמעי אימונים בקפיצה מן העץ? נאוה סמל, מהקולות המרכזיים בספרות הישראלית שנתנו ביטוי לדור השני לשואה, כתבה רומן שראה אור בכמה מהדורות ותחת כמה שמות, פנה גם לילדים ונוער וגם למבוגרים, ותורגם לשפות רבות ואף עובד לאופרה. הספר "לעוף מכאן" משלב לכאורה עלילה תמימה של חברות בין נערה למבוגר תמהוני עם נושא שבו ספרות העברית עסקה מעטים מכל כך: קורותיהם המושתקות של ניצולי שואה יוצאי צפון אפריקה, קבוצה שנדחקה שנים רבות אל שולי השיח הציבורי על השואה.
המאמר בוחן כיצד בונה סמל את דמותו של מוריס חביבאל, הסנדלר המסתורי המספר לילדה סיפורים על יהודים מעופפים מהאי ג'רבה, ובאמצעות ניתוח מדוקדק של המבנה העלילתי, הדמויות והמוטיבים בוחן כיצד משתלב סיפורו האישי בתוך מסגרת רחבה יותר של רומן חניכה קלאסי. כיצד מתמודדת הספרות עם הצורך לספר על זוועות מבלי לתאר אותן במלואן? כיצד הופכת יכולת הדמיון של ילדה לכלי להתמודדות עם אבל ואובדן? ומה בעצם פירושו האמיתי של "לעוף על פני האדמה"?
באמצעות קריאה צמודה בטקסט, לצד הפעלת מושגי מפתח מתוך תיאוריית רומן החניכה ומתוך מחשבת השואה, מתחקה המאמר אחר השכבות הסמליות והרעיוניות המונחות בתוך סיפור לכאורה פשוט על נערה וסנדלר במושבה ישראלית קטנה.
