כשאנחנו מנסים להסתכל על מצב מלחיץ מזווית חדשה ולהרגיע את עצמנו, הגוף מגיב יחד עם המחשבות: הלב משנה את קצב פעימותיו והנשימה משתנה. אצל אנשים עם דיכאון מז'ורי הקשר בין הרגש לבין מערכת העצבים האוטונומית נראה מופרע, והדבר קשור גם לסיכון מוגבר לתמותה. עדיין לא ברור איך המוח והגוף מתואמים זה עם זה ברגע שבו מנסים לווסת רגשות, ואם התיאום הזה משתנה בעקבות אימון.
המחקר שואל אם הקשר בין פעילות מוחית של ויסות רגשי לבין אותות הלב והנשימה בתדרים נמוכים ורגועים שונה אצל אנשים עם דיכאון בהשוואה לאנשים בריאים. עוד נשאלת השאלה אם הקשר הזה משתנה כשהם מתאמנים בהערכה מחדש של תמונות שליליות.
החוקרים גייסו 24 אנשים עם דיכאון מז'ורי ו-24 משתתפים בריאים תואמי גיל. אלה השתתפו בשני ימי אימון בסורק fMRI, ובכל יום נערכו כמה מפגשים. המשתתפים צפו בתמונות רגשיות שליליות ונדרשו לפרש אותן מחדש באופן חיובי יותר. במקביל נמדדו קצב הלב באמצעות חיישן באצבע והנשימה באמצעות חגורה, ואותות אלה נותחו מול פעילות אזורים במוח, ובהם קליפת המצח, האינסולה, ההיפוקמפוס וקליפת הסינגולום הקדמית. הניתוח בחן הבדלים בין הקבוצות, בין הימים ובין המפגשים.
