שבץ מוחי נחשב לאחת הסיבות המובילות למוות ולנכות בעולם, ונשים נושאות בו נטל כבד במיוחד: הן חוות יותר אירועי שבץ במהלך חייהן, לעיתים עם נכות חמורה יותר. גורמי הסיכון המוכרים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת ועישון, אינם מסבירים את כל הפער. כך עולה השאלה אם יש רמזים נוספים, שמסתתרים דווקא בהיסטוריה המיילדותית של האישה. רעלת היריון נחשבה שנים רבות לבעיה זמנית שנגמרת עם הלידה, אך גישה חדשה רואה בה סימן להפרעה בכלי הדם שעשויה ללוות אישה עשרות שנים.
המאמר שואל מה אנו יודעים על הקשר בין רעלת היריון בעבר לבין שבץ שמופיע שנים אחר כך, וכיצד ייתכן שהקשר שונה בין שבץ מסוג איסכמי, שנגרם מחסימה, לבין שבץ המורגי, שנגרם מדימום. החוקרים גם בוחנים אם מאפיינים של הרעלת, כמו עוצמתה, מועד הופעתה וחזרתה בהריונות נוספים, משנים את התמונה.
כדי לענות על כך ערכו החוקרים סקירה שיטתית לפי הנחיות PRISMA 2020. הם חיפשו במאגרי מידע מרכזיים מחקרי עוקבה ומחקרי מקרה-בקרה מבוססי אוכלוסייה, שני סוקרים סיננו אותם באופן עצמאי, והאיכות והטיית הסיכון הוערכו בכלי ייעודי. התוצאה היא מבט רחב על עשרות שנות מעקב אחר מיליוני נשים, עם השלכות אפשריות על האופן שבו רופאים עוקבים אחר נשים אחרי לידה.
