בכל מקום בעולם עובדי הרווחה וההגנה על ילדים נכנסים לתפקיד, נושאים בנטל רגשי כבד ולעיתים קרובות עוזבים. מאחורי המספרים עומדים ילדים ומשפחות שהתחילו לתת אמון באדם מסוים, ואז גילו שהוא איננו. תחלופה מתמדת פוגעת באיכות השירות וביכולת לבנות קשרים יציבים, ולכן השאלה מה גורם לעובדים לחשוב על עזיבה היא דחופה במיוחד.
המחקר הזה מתמקד בשאלה פחות מוכרת: האם מה שמניע עובד חדש לחשוב על עזיבה זהה למה שמשפיע על עובד ותיק? אם התשובה שונה, שימור עובדים עשוי להיראות אחרת ממה שנהוג לחשוב, ומאמצים כלליים לשמר את כולם עלולים להחמיץ את המטרה.
החוקרים פנו ל-225 עובדי רווחה מ-80 רשויות בנורווגיה, בשירותים עירוניים וממשלתיים, והשוו בין עובדים חסרי ניסיון לבעלי ניסיון של יותר משלוש שנים. השאלונים בדקו מגוון נושאים: דרישות ומשאבים בעבודה, עומס, קונפליקטים, תמיכה חברתית, שביעות רצון מההנהגה, מעורבות בעבודה ושחיקה. בעזרת מודלים סטטיסטיים הם ניסו לזהות אילו גורמים מנבאים כוונת עזיבה, והאם הוותק משנה את התמונה. המחקר נשען על המודל התיאורטי של דרישות ומשאבים בעבודה, ובוחן אותו בהקשר של מקצוע שבו הלב והמקצועיות נפגשים מדי יום.
