עסקים קטנים ובינוניים מהווים את עמוד השדרה של כלכלות רבות, אך כאשר מגיע הזמן לאמץ מודלים של חדשנות פתוחה, רבים מהם נתקלים בקשיים משמעותיים: תקציבים מוגבלים, חשש מדליפת קניין רוחני, ונגישות מצומצמת לרשתות חיצוניות של ידע ומשאבים. סינגפור, המוצגת כשער אזורי מוביל לאסיה-פסיפיק ומרכז חדשנות טכנולוגית, מספקת קרקע מרתקת לבחינת השאלה הזו, שכן דווקא במדינה טכנולוגית מתקדמת כזו, רבים מה-SMEs הפועלים בתעשייה הייצורית עדיין נשענים על שיטות עבודה מסורתיות וידניות.
המאמר מבקש להבין אילו גורמים ארגוניים ואסטרטגיים באמת מניעים אימוץ חדשנות פתוחה בקרב עסקים קטנים ובינוניים: האם זו התנהגות האזרחות הארגונית של העובדים, קיומה של תרבות ארגונית אינטגרטיבית, הקשרים הניהוליים שמנהלים מטפחים עם שחקנים חיצוניים, או שמא עלויות העסקה הכרוכות בשיתופי פעולה? ומעל לכל, כיצד משטר ההגנה על קניין רוחני משפיע על הקשרים הללו? לצורך כך נשען המחקר על שתי תיאוריות מרכזיות, תיאוריית הרשת של השחקנים ותיאוריית חליפין חברתי, ובוחן אותן באמצעות סקר כמותי שהופץ בקרב מנהלים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים בסינגפור, ונותח בכלים סטטיסטיים מתקדמים. הממצאים מספקים תשתית להבנה מעמיקה יותר של האופן שבו עסקים קטנים יכולים לנווט בין מגבלות משאבים לבין הזדמנויות שיתוף פעולה גלובליות.
