מרכז אירופה נשא במשך דורות אוכלוסייה גרמנית משמעותית, שגורשה בכפייה בתום מלחמת העולם השנייה ושינתה לבלי הכר את פני האזור. אך מה קרה לבתי הקברות ולמצבות שהשאירו מאחוריהם? מתחת לצמחייה הפראית ובין אבנים שבורות באזורי הגבול הצ'כיים מסתתרת שכבה שלמה של היסטוריה שנמחקה, לעיתים במכוון, ולעיתים סתם מתוך הזנחה. האם מדובר בתוצאה של מדיניות קומוניסטית שחלפה מן העולם, או שההרס ממשיך גם היום, בשקט, ללא תשומת לב ציבורית?
מאמר זה יוצא לחקור את מצבם הנוכחי של קברים ובתי קברות גרמניים בצ'כיה, ובוחן כיצד הם משתלבים בזיכרון האזורי ובתהליכי פיוס עם קהילת המגורשים הגרמנים. באמצעות מסגרת תאורטית של "אתרי זיכרון" ומטפורות של טקסט, זירה והצגה, נבחנת השאלה מי בעצם קובע איזו גרסה של העבר תישמר או תימחק מהמרחב הציבורי.
המחקר, שהוזמן במסגרת פרויקט יישומי עבור משרד החוץ הצ'כי, מתבסס על 40 ריאיונות עומק עם נציגי רשויות מקומיות, פעילים אזרחיים וחברי המיעוט הגרמני, לצד סיורי שדה בבתי קברות בשלושה אזורים בצ'כיה. הממצאים חושפים תמונה מורכבת של מגבלות תקציב, פערים בין תפיסות עולם שונות, ושאלות קשות על אחריות מוסדית שנותרו פתוחות עד היום.
