בעשורים האחרונים שיעורי הנישואין יורדים, ובני ובנות העשרים נדרשים להחליט אם להתחייב לקשר לכל החיים בעולם שבו המסלולים המסורתיים כבר אינם מובנים מאליהם. מה מעצב את היחס שלהם לנישואין? האם זו החוויה הממשית בזוגיות הנוכחית, או שיש משהו בדרך שבה הם חושבים, מתאימים את עצמם ומתמודדים עם אי ודאות, שמשפיע על כך?
המחקר בוחן את הקשר בין שביעות רצון מקשר רומנטי לבין עמדות כלפי נישואין, ושואל אם גמישות קוגניטיבית, היכולת לראות חלופות ולהסתגל, יכולה להסביר איך הקשר הזה עובד. ההקשר הוא טורקיה, חברה עם נטיות קולקטיביסטיות, שבה זוגיות ונישואין קשורים גם לציפיות של המשפחה והסביבה ולא רק לרצונות אישיים.
החוקרים אספו נתונים באופן מקוון מ-436 מבוגרים צעירים בגילאי 18 עד 29 שהיה להם ניסיון בקשרים רומנטיים. המשתתפים מילאו שאלונים סטנדרטיים על שביעות רצון מהקשר, על עמדות כלפי נישואין ועל גמישות קוגניטיבית. לאחר מכן נבדק הקשר בין שלושת המשתנים באמצעות מודל משוואות מבניות. המאמר מציע מבט מעניין על האופן שבו חוויות רגשיות וסגנון חשיבה נפגשים בהחלטות על עתיד זוגי, ועל מה שאפשר ללמוד מכך על הצעירים של היום.
