איך מרגיש נער בן 13 שאינו מזדהה כבן או כבת, או שמגלה שהוא נמשך לבני אותו המין? ומה בעצם אנחנו מודדים כשאנחנו שואלים אם מתבגרים "מרגישים טוב"? ברוב המחקרים על בני נוער הדגש הוא על סימפטומים של דיכאון וחרדה. פחות ברור איך נראית תמונת הרווחה הרחבה יותר: שביעות רצון מהחיים, הערכה עצמית, אופטימיות, תחושת אוטונומיה וקשרים טובים עם אחרים. בגיל ההתבגרות המוקדם מתעצבות זהויות מגדר ומיניות, והשלב הזה משפיע על המשך החיים, ובכל זאת הידע על מתבגרים ממיעוטים מגדריים ומיניים עדיין דל.
המאמר שואל עד כמה שונה הרווחה הנפשית של מתבגרים בהתאם לזהותם המגדרית והמינית. הוא בוחן גם אם התמונה משתנה כשמגדירים מגדר בדרכים שונות, ואם היא נשארת דומה כשמחליפים את מדד הרווחה. הוא משווה את הממדים האלה למשתנים מוכרים כמו גיל, מעמד כלכלי, צרכים מיוחדים ואתניות.
החוקרים נעזרו בנתוני הגל הראשון של מחקר #BeeWell במנצ'סטר רבתי, שבו השתתפו כ-38 אלף בני נוער בגילאי 12 עד 15 מ-165 בתי ספר. הם בחנו כמה מסגרות מושגיות של רווחה והשוו ביניהן בעזרת מודלים סטטיסטיים מתקדמים. הממצאים מציבים סימן שאלה על הדרך שבה אנחנו חושבים על אי-שוויון בקרב צעירים, ועל מידת הדחיפות שמגיעה לנושא.






