רבים מהסטודנטים מכירים את הרגע שבו עבודה חשובה מחכה על השולחן, והם בוחרים לעשות כמעט כל דבר אחר. הדחיינות האקדמית נפוצה יותר משהייתה בעבר, והיא קשורה להישגים נמוכים יותר ולתחושה פחות טובה בלימודים ובחיים. נשאלת השאלה מדוע אנשים בוחרים בהתנהגות שהם עצמם יודעים שתפגע בהם. אחת התשובות המקובלות היא פחד מכישלון, אך המחקר בנושא לא הצליח להכריע, ומחקרים שונים הגיעו למסקנות סותרות.
המאמר מציע לבחון את הסתירה הזו מזווית פחות מוכרת. אולי הפחד עצמו אינו העניין, אלא האופן שבו אנחנו מתמודדים עם הרגשות שהוא מעורר. האם הדחיינות היא למעשה דרך להשתיק חרדה לרגע, ומה המחיר שמשלמים על כך בהמשך הדרך, בסופו של דבר בשביעות הרצון מהחוויה האקדמית?
החוקרים פנו ל-292 סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה בטורקיה, ביקשו מהם למלא שאלונים שמדדו פחד מכישלון, קשיים בוויסות רגשות, נטייה לדחיינות ושביעות רצון אקדמית, ובחנו את הקשרים בין המשתנים בעזרת מודל משוואות מבניות. כך ניסו להבין לא רק מה קשור למה, אלא גם באיזה סדר ודרך אילו מנגנונים הדברים מתרחשים.






