מה קורה כשתנועה שביקשה לתקן את מקומן של נשים ביהדות נתקלת בשאלה בסיסית יותר: האם ההלכה היא בכלל הכלי הנכון? כבר בשנות השבעים הציבו הוגות פמיניסטיות יהודיות את השאלה הזאת במרכז הדיון. היא קיבלה תשובות שונות מאוד בזרמים הליברליים ובזרמים האורתודוקסיים. אחת ההוגות ראתה בהלכה מכשול שאינו מתיישב עם השאיפות הפמיניסטיות, ואחרת ראתה בה מסגרת שאין לוותר עליה. השאלה הזאת מלווה את הפמיניזם היהודי עד היום, והיא נוגעת לשאלות על אלוהים, על תורה ועל מקומה של קהילה בעולם דתי משתנה.
הסקירה עוקבת אחר חמישה עשורים של מחשבה פמיניסטית יהודית ובוחנת את היחס בין תאולוגיה להלכה. היא משווה בין הוגות מרכזיות מן הזרם הליברלי והאורתודוקסי, בוחנת את תרומתן של כתיבה מדרשית פמיניסטית והשפעתם של רעיונות מתחום הפילוסופיה של המשפט, ומציגה כיוון מחקרי חדש שמבקש להבין מה מעכב שינוי הלכתי גם במקומות שבהם הכלים הפרשניים כבר קיימים. בדרך היא נפגשת עם מושגים כמו התגלות מצטברת, הלכה פרואקטיבית ו"פיל בחדר המגורים", ועם הטענה שהמכשול העמוק אולי אינו נמצא בטקסטים עצמם.
למי שמתעניין בדת ובמגדר, בהגות יהודית ובשאלה איך מסורת ותובנות מודרניות מתמודדות זו עם זו, הסקירה מציעה מפה מאורגנת של הדיון ושל המחלוקות שבו.






