רבים מהתלמידים שאהבו לקרוא בבית הספר היסודי מאבדים את התשוקה הזאת בדרכם אל חטיבת הביניים. מוטיבציה פנימית לקריאה, כלומר קריאה מתוך עניין והנאה, חשובה לא רק בשיעורי שפה. כמעט כל משימה, חומר לימוד ומבחן מוצגים בכתב, ולכן מי שמאבד את הרצון לקרוא מתקשה להתקדם גם בתחומי דעת אחרים. תופעה זו מוכרת למורים ולחוקרים כאחד, והשאלה מה אפשר לעשות כדי להתמודד איתה נשארת פתוחה.
אחד ההסברים המוצעים קשור לצורכי המתבגרים. ככל שהתלמידים גדלים, הם מבקשים יותר עצמאות והשפעה על מה שהם עושים, ואילו הסביבה הלימודית לא תמיד נענית לכך. המחקר הנוכחי בוחן אם הדרך שבה מורים מתייחסים לאוטונומיה של תלמידיהם, למשל בהקשבה לנקודת המבט שלהם ובמתן אפשרויות בחירה, קשורה למסלול ההתפתחות של המוטיבציה לקריאה לאורך זמן.
החוקרים התבססו על נתונים אורכיים רחבי היקף מהמחקר הלאומי הגרמני NEPS, שעקב אחר יותר מ־8,000 תלמידים משנה לשנה מכיתה ה' עד כיתה ח'. הם בדקו את תמיכת מורי הגרמנית באוטונומיה כפי שהתלמידים תפסו אותה, לצד המוטיבציה הפנימית שלהם לקריאה. לצורך כך השתמשו במודל סטטיסטי מתקדם של שינוי כפול, שמאפשר לבדוק כיצד רמה קודמת של משתנה אחד קשורה לשינוי עתידי במשתנה האחר. התוצאה היא מבט נדיר על הקשר בין סגנון ההוראה לבין גורלה של אהבת הקריאה בגיל ההתבגרות.






