הרב אברהם יצחק קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, נחשב לאחד הרבנים הפתוחים ביותר לרעיון האבולוציה. אבל מה בעצם משך אותו אליה? לא הביולוגיה של דרווין עם הברירה העיוורת והמקרית, אלא רעיון רחב יותר של התקדמות ועלייה. ההסבר המקובל במחקר גורס שקוק ביקש להגן על המסורת היהודית מפני המדע המודרני ולהרגיע מאמינים מוטרדים. ויש בו חסר בולט: הוא כמעט אינו מזכיר את הציונות, שהייתה לב ליבה של הגותו.
המאמר שואל אם עניינו של קוק באבולוציה היה גם עניין פוליטי, ולא רק תיאולוגי. האם ההתמודדות עם התיאוריה הייתה קשורה ליחסו המורכב לציונים החילונים, שרבים מבני דתו ראו בהם יריבים, ואולי אף אויבים?
כדי לבדוק זאת נקרא קוק קריאה צמודה לאורך זמן. המאמר עוקב אחר כתביו משנות העשרים של חייו ועד שנותיו האחרונות: מאמרים עיתונאיים, מכתבים, פנקסי הגות וחיבורים מיסטיים, ובהם "לנבוכי הדור", "אורות התשובה" ו"שמונה קבצים". הוא משווה בין הניסוחים המוקדמים לבין התפיסה המיסטית המפותחת, ומתעכב על פרשנותו לסיפור הבריאה ועל גבולות הפתיחות שלו למדע. התמונה שמצטיירת מציעה דרך חדשה להבין כיצד הוגה דתי אחד ניסה לחבר בין עולמות שנראו מנוגדים, בתקופה שבה השאלה מי שייך לעם היהודי ולבניין הארץ הייתה טעונה במיוחד.
