פרידריך ניטשה נחשב לאחד מהפילוסופים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה המודרנית, ולא במקרה: כתביו אומצו על ידי האידאולוגיה הנאצית כאחד ממקורות היניקה הרעיוניים שלה. אך האם באמת היה ניטשה "גזען" במובן שהיה מקובל בתקופתו, או שמא מדובר בסילוף ציני של הגותו המורכבת? השאלה הזו מטרידה חוקרים כבר עשרות שנים, ומאז שנות החמישים של המאה העשרים גברה בעקבות מחקריו של ולטר קאופמן מגמה שביקשה "לטהר" את ניטשה מכל קשר לנאציזם, ולהציג את הזיקה בין הגותו לתורות הגזע כטעות פרשנית או כניצול פוליטי גרידא.
המאמר מבקש לבחון מחדש את השאלה הזו באופן שיטתי, ולראשונה על בסיס קריטריונים מוגדרים היטב: האם ניטשה סבר שהמוצא הביולוגי קובע תכונות אופי ויכולות אינטלקטואליות? האם האמין שחינוך יכול לגשר על פערים אלה? והאם תמך בעקרון הסלקציה הגזעית וטוהר הגזע? כדי לענות על כך, נבחנים לעומק קטעים מכתביו המרכזיים של ניטשה, מ"מעבר לטוב ולרוע" ועד "הנה האיש" ו"לגניאולוגיה של המוסר", תוך התמודדות עם סגנונו הספרותי הרב-קולי והמכוון להטעיה, ותוך השוואה שיטתית לעמדותיהם של הוגים גזעניים בני זמנו. הניתוח מבקש להאיר את הפער בין הפרשנות המקובלת בקרב חוקרי ניטשה לבין מה שכתביו עצמם מגלים, ומזמין את הקורא לחשוב מחדש על הגבול העמום שבין הגות פילוסופית מורכבת לבין אידאולוגיה מסוכנת.
