מאחורי כתבי עת פילוסופיים מכובדים מסתתרים לפעמים סיפורים אישיים מפתיעים. בשנת 1887 החליט תעשיין אבץ עשיר מאילינוי, אדוארד הגלר, להקים הוצאה לאור שתפיץ לעולם את השקפת עולמו: מוניזם, הרעיון שכל המציאות נובעת ממקור אחד ושדת ומדע אינם צריכים להתנגש. ההוצאה, אופן קורט, וכתב העת שלה "המוניסט" הפכו לבמה מרכזית לדיון פילוסופי באמריקה, אבל הדרך לשם עברה דרך ויכוח על שם, עורכים ליברלים שלא היו מוכנים להטיף לדת חדשה, ופילוסוף גרמני נודד שהגיע ללה סאל כמעט בזכות ספר אחד.
מה בדיוק היה המוניזם שעליו נוסדה אופן קורט? האם המוניזם של העורך פאול קרוס, שביקש לאחות את הקרעים בפילוסופיה של קאנט, הוא אותו מוניזם שהגלר ראה בו "דת חדשה"? ומה מקומו של המליוריזם, האמונה בשיפור המוסרי ההדרגתי של האנושות, בתוך כל זה? השאלות האלה נוגעות גם בוויכוחים הסוערים של התקופה, עם צ'ארלס סנדרס פירס על מקריות והכרח ועם ארנסט הקל על מכניזם.
כדי לענות עליהן נבחנים המכתבים האישיים בין הגלר, קרוס ובני הזוג אנדרווד משנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19, ההודעות הקבועות שהתפרסמו בכתב העת, ספרו המוקדם של קרוס "מוניזם ומליוריזם" ומאמרים מתוך "אופן קורט" ו"המוניסט". התמונה המתקבלת שוזרת יחד היסטוריה של הוצאה לאור, ביוגרפיה של שני אנשים וניתוח של רעיונות פילוסופיים, ומעלה שאלה מסקרנת על היחסים בין הוגה לבין המוסד שהוא משרת, ובין רעיונות מופשטים לבין מי שמממן את הפצתם.
