שיר שרים רבים מאיתנו בסוף סעודת שבת, ולעיתים קרובות בלי לעצור לשאול מה בעצם חולמים בו. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" הוא מזמור קצר, אבל מתחבאות בו תעלומות מרתקות: איך שיר שמיוחס לדוד המלך מתאר שיבה מבבל שהתרחשה מאות שנים אחריו, ולמה הדובר מערבב בין עבר, הווה ועתיד כאילו הזמן עצמו מיטשטש. ומהו בכלל חלום של עם שלם, והאם הוא שונה מחלומו של אדם אחד?
המאמר מתבונן במזמור קכ"ו משני כיוונים. מצד אחד, קריאה פרשנית צמודה, הנשענת על מפרשי המקרא ועל חז"ל, ובוחנת את מבנהו, את הדימויים מעולם הטבע והחקלאות ואת האמצעים האמנותיים שבו. מצד שני, מערך הוראה מעשי לכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, שנבנה בשלושה שלבים: לפני הקריאה, בזמנה ואחריה. הוא נשען על מוטיב החלום בספרות, על לחנים שונים של המזמור ועל דמויות היסטוריות שחלומן האישי הפך לחזון של קבוצה שלמה.
השאלה שמלווה את המאמר היא איך אפשר להנגיש טקסט עתיק ועשיר, מוכר מהפה ולא תמיד מהלב, כך שתלמידים יפגשו בו חוויה אנושית ולאומית קרובה אליהם. ואולי גם לגלות כיצד חלום פרטי מתחבר לכמיהה של דורות.
