מה קורה כשאישה עקרה, עשירה ובעלת מעמד, מגלה שהשפחה שלה הרתה מבעלה? הסיפור על שרי והגר בספר בראשית מוכר היטב, ובדרך כלל נקרא כסיפור על שפחה שמזלזלת בגבירתה ועל גבירה שנוקמת. אבל משפט אחד בו, "ותקל גברתה בעיניה", מעלה חשד שמשהו עמוק יותר מתרחש מתחת לפני השטח, והוא קשור לאמונה עתיקה ורווחת באגן הים התיכון: הכוח ההרסני של המבט הקנאי.
האמונה בעין הרעה ליוותה חברות מסופוטמיות ומצריות, והיא עדיין חיה במקומות רבים. חוקרי מקרא נטו להניח שבמקרא היא עוסקת בנדיבות ולא בקנאה, ולכן כמעט לא בדקו אם היא מסתתרת גם בסיפורים כמו זה. המאמר שואל אם אפשר לקרוא את עימות שתי הנשים כמקרה של האשמה בעין רעה, ומי בעצם מאשים את מי, ומדוע.
כדי לבדוק זאת המחבר משלב כלים של סוציולוגיה ואנתרופולוגיה תרבותית עם קריאה צמודה של הטקסט העברי. הוא מביא תיאוריות על תפקידה החברתית של האמונה בעין הרעה, בוחן חוזי נישואין ודיני פילגשות מהמזרח הקדום, מנתח את הדקדוק והמשמעות של הפועל "קלל" ואת תגובות הפרשנים, ומציג את מה שנאמר, ומה שנעדר, בסיפור. התוצאה היא נקודת מבט חדשה על סצנה מוכרת, ועל השאלה למי באמת הייתה עין רעה.






