מדי שנה מתמודדים ילדים רבים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), הפרעה נפשית נפוצה המשפיעה על חייהם החברתיים, הלימודיים והרגשיים. אך מה קורה כשמעבר לאבחנה עצמה, ילדים ומשפחותיהם נאלצים להתמודד גם עם שיפוטיות, בושה ותפיסות שגויות מצד הסביבה? בדרום אפריקה, שם המחסור בשירותי בריאות הנפש לילדים כבר מהווה חסם משמעותי, נראה שהסטיגמה החברתית מוסיפה מכשול נוסף ומורכב על הדרך לטיפול ולתמיכה.
מאמר זה בוחן שאלה מרכזית: כיצד הורים ומורים לילדים עם ADHD חווים ומבינים את הסטיגמה הכרוכה בהפרעה, וכיצד היא משפיעה על נכונותם לפנות לעזרה מקצועית ולקבל אבחון וטיפול? המחקר מתמקד בקהילות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך באזור המטרופולין של קייפטאון, שם פועל ארגון המעניק שירותי בריאות נפש לילדים, ומתבסס על שיתוף פעולה עם בתי ספר באזור.
באמצעות ראיונות טלפוניים חצי-מובנים עם הורים ומורים, שנותחו בשיטת ניתוח תמטי רפלקסיבי, מבקשים החוקרים לחשוף את החוויה האנושית שמאחורי הסטיגמה: כיצד היא נבנית, מהם ביטוייה בשגרת היום-יום, ואילו השלכות היא מטילה על הפרט ועל המשפחה כולה. המאמר מזמין הצצה לעולם שבו האבחנה הרפואית היא רק חלק מהסיפור, וההתמודדות האמיתית מתחילה כשהחברה נכנסת לתמונה.
