נפאל היא מדינה שבה חיות יותר מ-125 קבוצות אתניות ומדוברות בה 123 שפות. במשך שנים ארוכות נקבעה בה מדיניות של "שפה אחת, אומה אחת, תרבות אחת", והיא השאירה אחריה שאלות קשות על שפה, זהות והזדמנויות. היום החוקה מדברת על אחדות בתוך גיוון, אבל נשאלת השאלה אם מי שמכינים את המורים של הדור הבא באמת מצוידים לעבוד בכיתות מגוונות כל כך. בנוסף, האנגלית נתפסת בנפאל כמפתח לניידות חברתית, ולכן מורים לאנגלית ממוקמים בלב המתח שבין שוויון, שפה וכוח.
המאמר שואל כיצד תוכנית הלימודים לתואר ראשון בחינוך בהתמחות באנגלית באוניברסיטת טריבהואן, המוסד הוותיק והמרכזי להכשרת מורים במדינה, משקפת רעיונות של חינוך רב-תרבותי, וכיצד שילוב כזה יכול לתרום לצדק חברתי. החוקרים נשענים על גישה איכותנית וקוראים לעומק את מסמכי התוכנית, לצד ספרות מדעית בנושא. הם בוחנים את התוכנית דרך מסגרת ניתוח מוכרת, ומפרקים אותה לארבעה רכיבים: מטרות, תוכן, דרכי הוראה ולמידה, והערכה. כך אפשר לראות לא רק מה כתוב בכותרות הקורסים, אלא גם איך רעיונות על גיוון, זכויות אדם ושוויון מתורגמים, או אינם מתורגמים, לשפה של סילבוסים.
