מה הקשר בין חוויה אסתטית, כזו שכוללת מעורבות רגשית, יצירתיות ותחושת משמעות תרבותית, לבין הרצון של סטודנטים לצאת ולהקים עסק משלהם? תוכניות חינוך יזמי רבות מתמקדות בהעברת ידע טכני ומיומנויות עסקיות, אך נדמה שהן מפספסות מרכיב חשוב: הממד הרגשי והחווייתי שמלווה את תהליך גיבוש הזהות היזמית. במחוז גואנגשי בסין, אזור עשיר במורשת תרבותית מגוונת אך עם כוונה יזמית נמוכה יחסית בקרב סטודנטים, נשאלת השאלה האם דווקא החוויה האסתטית, זו שנשענת על מורשת מקומית, אמנות ותחושת שייכות תרבותית, יכולה לשמש כמנוע נסתר להתעוררות יזמית.
המחקר בוחן את הקשר בין חוויה אסתטית לכוונה יזמית, ובודק האם מסוגלות עצמית, האמונה של האדם ביכולתו להצליח, מתווכת בין השניים. כדי לבדוק זאת, נאספו נתונים מ-550 סטודנטים בשנה האחרונה לתואר משלוש אוניברסיטאות בגואנגשי, באמצעות שאלונים שמדדו כוונה יזמית, מסוגלות עצמית וחוויה אסתטית על פני שישה ממדים שונים, כולל ממד תרבותי שהותאם במיוחד למאפיינים המקומיים כמו רקמת ג'ואנג ומדרגות האורז של לונג'י. הנתונים נותחו באמצעות מידול משוואות מבניות מתקדם. האם החוויה האסתטית באמת מסוגלת להזין את התחושה הפנימית של "אני יכול", ומשם להוביל לכוונה להקים עסק? התשובות עשויות לשנות את הדרך שבה מתכננים תוכניות חינוך יזמי.
