המאמר "יצירתיות ותרבות" של מוריס איי. שטיין פותח צוהר לאחת התופעות המורכבות והמסקרנות ביותר בחיי האדם – היכולת ליצור משהו חדש, מקורי ומשמעותי. היצירתיות נתפסת לעיתים כתכונה חמקמקה, שמופיעה אצל יחידי סגולה, אך שטיין מציע להביט עליה כתהליך אנושי רחב יותר, המתנהל תמיד בתוך הקשרים תרבותיים וחברתיים. שאלת המחקר המרכזית שהעסיקה אותו הייתה כיצד ניתן להגדיר יצירתיות באופן שמחבר בין ממד אישי-פסיכולוגי לבין ממד חברתי-תרבותי. מה בעצם מבדיל בין רעיון פרטי, אולי אפילו ביזארי, לבין יצירה שמתקבלת כתרומה ממשית לחברה?
כדי להתמודד עם השאלה הזו שטיין לא הסתפק בהגדרות תאורטיות בלבד. הוא יצא לבחון את אישיותם של יוצרים בפועל – תחילה אמנים שפעלו בשיקגו, ובהמשך גם מדענים מתחום הכימיה. דרך המחקר האמפירי הזה ביקש לזהות תכונות אופי, דפוסי חשיבה ודרכי התמודדות שמאפיינים אנשים יצירתיים, ולברר כיצד הם באים לידי ביטוי ביחס למבנה התרבות שבתוכה הם פועלים. נקודת המוצא שלו הייתה שסיפור היצירתיות אינו של היוצר לבדו, אלא גם של התרבות שמקבלת או דוחה את יצירותיו.
בנקודה זו מתעוררת סקרנות כפולה: מצד אחד, להבין את עולמו הפנימי של היוצר – המניעים, הרגישויות והיכולת לעמוד במצבים לא ברורים; ומצד שני, לגלות כיצד החברה עצמה, באמצעות חינוך, ביקורת, תמיכה או התנגדות, משפיעה על מידת הפריחה של יצירתיות. המאמר עצמו מציע מהלך הגותי ומחקרי רחב, שמזמין את הקורא ללוות את התהליך הזה ולגלות מה עלה בידיו של שטיין לחשוף.
