האם לבקר את עצמך בחומרה זה סימן אזהרה לדיכאון, או שאולי זה תלוי במקום שבו גדלת? במשך שנים נחשבה הביקורת העצמית לאחד מסימני הפגיעות המובהקים לדיכאון. אבל חוקרים העוסקים בפסיכולוגיה תרבותית מתחילים לשאול אם התמונה הזאת נכונה בכל מקום. בתרבויות שמעודדות עצמאות ובתרבויות שמדגישות קשרים הדדיים, ההתייחסות לחולשות, לכישלונות ולביקורת מצד אחרים עשויה להיראות אחרת לגמרי, ואיתה גם המחיר הנפשי שלה.
המאמר בוחן שאלה מרכזית: האם הקשר בין ביקורת עצמית לדיכאון זהה אצל אנשים מתרבויות שונות, ובאיזה אופן תפיסת העצמי מעצבת אותו? החוקרים מבחינים בין שני סוגים של ביקורת עצמית. האחד מבוסס על השוואה לאחרים, והשני על מדידה מול אמות מידה פנימיות. הם בוחנים גם את הנטייה "לקחת ביקורת באופן אישי".
כדי לברר זאת נבדקו 642 סטודנטים לתואר ראשון משלושה אתרים: לאס וגאס, הוואי ועיר ביפן. המשתתפים מילאו שאלונים שמדדו תפיסת עצמי, סוגי ביקורת עצמית, רגישות לביקורת ורמת דיכאון. החוקרים השתמשו בניתוח מסלולים כדי לבנות מודל משולב ולבדוק איך כל החלקים מתחברים בכל תרבות. התמונה שמצטיירת מאתגרת הנחות מקובלות על מה שבריא ומה פוגע בנפש.






