כשמורה לאנגלית בסין מרים גבה, מחייך, מסתובב בין השולחנות או מנופף בידיו בהבעה דרמטית, האם הוא רק מסביר דקדוק, או שהוא מעביר לתלמידיו גם משהו מהעולם התרבותי של דוברי השפה? מעבר למילים, כיתת שפה היא מרחב שבו גוף, מבט, קול ולבוש נושאים משמעויות, ולא תמיד ברור עד כמה התלמידים קולטים אותן ומה הן עושות להם.
המאמר שואל אילו תפקידים ממלאות התנהגויות לא מילוליות "מערביות" בשיעורי אנגלית בסין, והאם הן תורמות ללמידה ולכשירות התקשורתית הבין־תרבותית של הלומדים. הוא נשען על סקירה של התפתחות חקר התקשורת הלא מילולית, מהמחקרים המוקדמים במערב ועד ההתפתחות המאוחרת יחסית של התחום בסין, ועל הקשר בין התנהגות לא מילולית לבין תרבות.
כדי לבדוק זאת, החוקר פנה לחמישים סטודנטים בשנה ב' באוניברסיטה טכנולוגית בצפון סין, שלמדו אנגלית כקורס חובה. הם מילאו שאלון שכלל היגדים בסולם דירוג ושאלות פתוחות על ההבדלים בין מורי האנגלית למורים אחרים, על העברת תרבות ועל תרומת ההתנהגות הלא מילולית ללימוד. השילוב בין אחוזים לתשובות חופשיות של התלמידים מאפשר הצצה נדירה לכיתה סינית מנקודת מבטם של הלומדים עצמם.






