הרגלי אכילה נרכשים בילדות ומשפיעים על הבריאות לאורך כל החיים, וגן הילדים, שבו שוהים ילדים רבים שעות ארוכות מדי יום, מהווה נקודת מפגש קריטית שבה אפשר לטפח תזונה בריאה ללא תלות במעמד הסוציו-אקונומי של המשפחה. בנורווגיה פורסמו הנחיות לאומיות מפורטות למזון וארוחות בגנים, שנועדו להבטיח תפריט מזין ותומך התפתחות. אבל בפועל, כך עולה מהמחקר, קיימת שונות רבה בין גנים באופן שבו מתורגמות ההנחיות למעשה, ולעיתים הן נותרות על הנייר בלבד.
מה עומד מאחורי הפער הזה בין המדיניות לביצוע בשטח? מהם החסמים האמיתיים שאיתם מתמודדים אנשי הצוות בבואם להחליט מה יונח על השולחן בזמן הארוחה? כדי לענות על כך, החקירה הנוכחית פנתה ישירות לשטח: שישה עשר אנשי צוות ומנהלים מגנים ברחבי נורווגיה, חלקם משתתפים בתוכנית לאומית לקידום תזונה בגנים וחלקם לא, שותפו בראיונות עומק חצי-מובנים על החוויה היומיומית שלהם עם נושא המזון. הראיונות נותחו בכלים איכותניים מבוססים, ולצדם הופעל מודל תיאורטי מוכר לחקר יישום מדיניות, שמסייע להבין אילו גורמים, אישיים, ארגוניים וחיצוניים, מכתיבים בסופו של דבר מה יוגש לילדים בצלחת.
הממצאים חושפים תמונה מורכבת של תעדוף, מוטיבציה אישית, לחצים חברתיים ותקציבים, שמעצבים יחד את מציאות הארוחות בגני הילדים הנורווגיים, בדרכים שמעוררים שאלות רלוונטיות גם מעבר לגבולות נורווגיה.
