איראן היא מדינה שבה חיים זה לצד זה קבוצות, שפות, מנהגים והשקפות רבים. ובכל זאת, בכיתות האנגלית שלה, הציבוריות והפרטיות כאחת, כמעט שאין זכר לרב-תרבותיות. בעולם מתחזקת המגמה לשלב חינוך רב-תרבותי בבתי הספר, אך באיראן השינוי תלוי קודם כול במי שמכשיר את המורים ובמה שהם לומדים לפני שהם עומדים מול התלמידים. המחקר הקיים במדינה עסק ברב-תרבותיות במסגרות חינוכיות שונות, אבל כמעט לא נגע בשלב המכריע הזה.
המאמר שואל מה אמורה לכלול הכשרת מורים רב-תרבותית להוראת אנגלית כשפה זרה, ואיך רואים זאת מי שמלמדים בפועל. החוקרים פנו לשתי קבוצות: חמישה-עשר פרופסורים מומחים לחינוך רב-תרבותי, ושישים מורים איראנים לאנגלית, חצי מהם מתיכונים ציבוריים וחצי ממכוני שפות פרטיים. עם המומחים נערכו ראיונות מובנים למחצה. המורים עברו הסבר וירטואלי על מרכיבי ההכשרה הרב-תרבותית, ואחר כך רואיינו והקליטו יומני אודיו רפלקטיביים. הנתונים נותחו בניתוח תמטי איכותני בעזרת תוכנת MAXQDA.
מה חושבים המומחים שחייבת לכלול הכשרה כזו? ואילו נושאים מעלים המורים עצמם כשהם מדמיינים כיתה רב-תרבותית? התשובות נוגעות בשאלות של שוויון, שפה, זהות והשקפת עולם, ופותחות צוהר לאופן שבו מורים מבינים את תפקידם בחברה מגוונת.
