מטרות המאמר הן לבקר את דרך השקפתו של יורם חזוני על המטאפורה במדור הנביאים במקרא. חזני טוען שהנביאים משתמשים במטאפורה כדי להפוך את תורתם למובנת, בעוד שהמחבר חושב כי השקפה זו פשטנית מדי; להציע פרשנות חלופית שבה הנביאים משתמשים במטאפורה ובשפה המילולית על רגשותיו של אלוהים ועל מניעיו לחשוף עובדות מוסריות חשובות על טבע האל. גישה זו מספקת "פסיכולוגיה מוסרית של אלוהים"; לבסס את הטענה כי הפסיכולוגיה המוסרית משרתת תפקיד רטורי חשוב בכך שהיא מספקת מודל לתגובות רגשיות אנושיות נאותות ולמערכות יחסים עם אלוהים. הוא מאפשר לאלוהים לתפקד כמופגן מוסרי; להציע קטעים שנראים בלתי מובנים או מעורפלים, יכול להיות משום שהבנה מלאה מחייבת פיתוח מוסרי הולם מצד הקוראים. זה מתיישר עם אפיסטמולוגיה תנ"כית שבו הידע נרכש באמצעות בפועל; ולטעון לשיקולים דומים יש לפרש את אי הבהירות לכאורה בתורתו של ישו, כנגד דעות כמו זו של חזוני. הנביאים וישו מתאימים את המסר שלהם להבנת הקהל.
