כשמדינה מותקפת על ידי טילים בליסטיים, ברור לכולם שהיא נמצאת בתוך אזור סכסוך. אבל מה קורה כשהספינות שלה מאבדות GPS באמצע הים בגלל מתקפת סייבר שמקורה אלפי קילומטרים משם? מה קורה כשמזל"טים מתרסקים על שכונות מגורים במדינה שלא הצהירה מלחמה ואינה צד לאף הסכם עוין? האם גם היא נמצאת "באזור סכסוך"?
הגדרות אזורי הסכסוך שמשמשות כיום את המשפט הבינלאומי, ארגוני הסיוע, המשקיעים ומעצבי המדיניות, פותחו בעידן שבו סכסוך היה עניין טריטוריאלי ברור: חיילים, גבולות, חזיתות. אבל הטכנולוגיה שינתה את הכללים, וייתכן שהמסגרות המשפטיות והמדיניות שלנו עדיין לא הדביקו את הפער.
מלחמת איראן של 2025 עד 2026, עם המזל"טים, הטילים, מתקפות הסייבר, פעולות הפרוקסי וסגירת מיצר הורמוז, הציבה את השאלה הזו בחדות שקשה להתעלם ממנה. סכסוך בין קומץ שחקנים ראשיים הפך בתוך שעות לאירוע שפגע בתשתיות, בנפגעים אזרחיים ובכלכלות של יותר מתריסר מדינות שלא ביקשו להיות חלק ממנו. חוקרים בחנו את אירועי המלחמה לאורך ציר אחד מרתק: מה הם אומרים על האופן שבו אנחנו מגדירים, ומחויבים להגדיר, היכן מתרחש סכסוך?
