האם מפגש עם "השונה" באמת משנה עמדות?
כולם מכירים את הרעיון: אם רק נפגוש אנשים מקבוצות אחרות, נלמד לפחד פחות ולשנוא פחות. זו אחת הטענות הוותיקות והמקווות ביותר בפסיכולוגיה חברתית. אבל מה קורה כשהמציאות מסובכת יותר? מה אם האדם שצריך "להיפתח" חש שקבוצתו מאוימת? מה אם הוא עצמו חווה אפליה יומיומית? האם קשר בין-קבוצתי עדיין יכול לעשות את ההבדל, או שמא הוא מותרות שמתאימה רק לאלה שכבר חיים בנוחות יחסית?
שאלה זו היא לב ליבו של מחקר חדש שבחן אחת ממגבלותיה הנטענות של תיאוריית הקשר הבין-קבוצתי: האם האפקט שלה מתפוגג דווקא אצל האנשים שהכי זקוקים לו?
כדי לבדוק זאת, צוות בינלאומי של חוקרים לא הסתפק בניסוי אחד או שניים. הם אספו נתונים ממחקרים שנערכו ב-19 מדינות שונות, כולל חברות מערביות ומדינות שאינן נחשבות "מערביות", ובדקו מעל ל-60,000 נשאלים, בקרב קבוצות מוחלשות ומוצלחות כאחד, ובאמצעות עיצובי מחקר רוחביים וגם לאורך זמן.
האם קשר בין-קבוצתי יכול לשנות לבבות גם כשהם כבר קשוחים, כואבים, או מלאי חשד? הממצאים עשויים להפתיע.
Collective Memory
זיכרון קולקטיבי הוא מונח המתייחס לזיכרונות משותפים, חוויות וידע אשר מועברים מדור לדור, בתוך קבוצה חברתית מסוימת. זוהי דרך שבה אנשים מתאחדים כדי ליצור תחושה
