בצורות, שיטפונות, גלי חום. הנטייה הטבעית היא לחשוב על אסונות אקלימיים כמשהו שמחריף מלחמות, מוסיף דלק למדורה שממילא בוערת. זה אינטואיטיבי, זה נשמע הגיוני, וראשי מדינות ומזכירי אונ"ם אמרו זאת בפה מלא שנים. אבל האם זה באמת כך?
מה שמתברר מהמחקר העדכני הוא שהתמונה מורכבת בהרבה ממה שנהוג לחשוב. אותו שיטפון, אותה בצורת, יכולים להוביל בהקשרים שונים לתוצאות מנוגדות לחלוטין. ולפעמים, דווקא בתוך האסון, קורה משהו מפתיע.
החוקרים שאלו את עצמם שאלה שנשמעת פשוטה אך לא קיבלה עד כה מענה ממצה: באילו תנאים בדיוק שינוי האקלים מחריף קונפליקטים מזוינים, ובאילו תנאים הוא דווקא מפחית אותם? כדי לבדוק זאת, הם עברו על עשרות מקרי קונפליקט שנפגעו מאסונות אקלימיים ברחבי אפריקה, אסיה והמזרח התיכון, ובחנו לעומק תהליכים היסטוריים בסוריה, אוגנדה, פקיסטן, סומליה ואינדונזיה. הם עקבו אחרי הנתיבים הסיבתיים המדויקים שדרכם אקלים ואלימות מתחברים, ושאלו מה בעצם קורה בשטח כששני כוחות גדולים, טבע ומלחמה, נפגשים.
על הקשר שבין ותק בשירות וחשיפה למשימות חילוץ עם הרוגים לבין מצוקה פסיכולוגית בקרב מכונאים מוטסים
מחקר כמותני שבוחן, באמצעות שאלונים, את הקשר בין ותק בשירות ומצוקה פסיכולוגית לאחר משימות לוחמה בקרב מכונאים מוטסים. לחשיפה להרוגים ולאירועים טראומטיים אחרים יכולה להיות
