בני נוער להט"ב חווים את גיל ההתבגרות בתוך מציאות סבוכה במיוחד. לא רק שאלות הזהות האישית המוכרות לכל מתבגר מעסיקות אותם, אלא גם התמודדות עם דעות קדומות, דחייה חברתית ולעיתים אף אלימות ממש. תחושת השייכות והביטחון, שאצל אחרים עשויה להילקח כמובן מאליה, הופכת עבורם למשימה יומיומית. זהו גיל שבו זהות מגדרית ונטייה מינית עולות אל פני השטח, ובאותה נשימה עולות גם הסכנות: שיעורי פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות וניסיונות התאבדות נמצאו שוב ושוב כגבוהים יותר אצל בני נוער להט"ב לעומת חבריהם ההטרוסקסואלים והסיסג'נדרים.
אבל מי נמצא בסיכון גבוה במיוחד? האם לבני נוער טרנסג'נדרים או לא בינאריים יש דפוסי סיכון שונים? איך משפיעים מגדר, מצב סוציו-אקונומי, בריונות בבית הספר או באינטרנט וחוויות חיוביות במסגרות חינוכיות על בריאות הנפש של צעירים להט"ב?
כדי לענות על השאלות האלה פנו החוקרים ללב החוויה הלהט"בית של למעלה מ-3700 בני נוער בגילאי 11 עד 19. הסקר הלאומי שנערך בבריטניה שיקף פסיפס מגוון של זהויות מגדריות ונטיות מיניות, ובחן לעומק את הקשרים שבין משתנים חברתיים ורגשיים לבין התנהגויות של פגיעה עצמית ואובדנות. שילוב בין נתונים כמותיים על גיל, מגדר ורקע כלכלי, לבין דיווחים אישיים על בריונות וחוויות בבית הספר, אפשר לחוקרים להתחיל לפצח את הקשרים העדינים והמסוכנים שבין זהות לסטיגמה ובין חוויות יומיומיות לסיכון חיים ממשי.
אז מי באמת הכי פגיע? ואילו חוויות דווקא עשויות להגן ולחזק? את התשובות לשאלות החשובות האלה תמצאו במאמר.
