מה קורה לעמדות החברה כלפי אנשים עם מוגבלות כאשר מלחמה משנה את פני החברה בבת אחת? אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים מתמודדים יום יום עם מכשולים שמקורם לא בגופם אלא בעולם שסביבם, בתפיסות, בסטיגמות ובחסמים פיזיים ומוסדיים. באוקראינה, שבה המלחמה המתמשכת עם רוסיה הגדילה באופן דרמטי את מספר האנשים עם מוגבלויות פיזיות, השאלה כיצד הדור הצעיר תופס אוכלוסייה זו הופכת דחופה במיוחד. האם חוויית מלחמה וטראומה קולקטיבית מעצבת עמדות אחרות כלפי נכות בהשוואה למדינות שכנות שלא חוו טלטלה כזו?
מחקר חדש בוחן שאלה זו דרך השוואה בין סטודנטים באוקראינה לבין עמיתיהם בשלוש ממדינות קבוצת וישגראד, פולין, צ'כיה וסלובקיה, מדינות החולקות עבר סוציאליסטי משותף אך נבדלות בהיסטוריה, בתרבות ובמצב הביטחוני הנוכחי. באמצעות שאלון מובנה ומתוקנן הבוחן שלושה מרכיבים של עמדות, רגשי, קוגניטיבי והתנהגותי, וכן דרך תסריט דמיוני של מפגש עם אדם בכיסא גלגלים, נאספו תגובות מכ-4,000 סטודנטים בארבע המדינות, בעיקר מתחומי הרפואה ומדעי הבריאות. המחקר בוחן אילו משתנים דמוגרפיים, חינוכיים וחברתיים מנבאים עמדות חיוביות או שליליות יותר, ומבקש להבין האם ואיך משבר חברתי גדול משפיע על אמפתיה וסולידריות כלפי אוכלוסיות פגיעות. הממצאים עשויים לשמש בסיס לעיצוב תכניות לימוד והכשרה בתחום ההכלה, במיוחד עבור סטודנטים לרפואה שעמדותיהם צפויות להשפיע על יחסם המקצועי בעתיד.
