כשאנחנו חושבים על הגורמים לעמדות שליליות כלפי מהגרים, אנחנו נוטים לחשוב על כלכלה, על אידאולוגיה או על תחושת איום תרבותי. אבל מה אם חלק מהסיפור מתרחש הרבה קרוב יותר לבית, ביחס שלנו לבני ארצנו שגרים באזור אחר? בבלגיה, שבה הקו שמפריד בין פלמים, ולונים ובריסלים הוא לא רק גאוגרפי אלא גם לשוני, מוסדי ופוליטי, השאלה הזאת מקבלת משנה תוקף.
המחקר מבקש לבדוק האם רגשות כלפי אזורים שונים בתוך המדינה קשורים לאופן שבו אנשים רואים מהגרים. השאלה המרכזית היא אם לא רק האהבה לאזור שלנו, אלא גם אי־החיבה לאזורים השכנים, מסבירה עמדות כלפי מי שמגיעים מבחוץ. ומה קורה כשמשווים בין שלושה הקשרים שונים מאוד: פלנדריה, וולוניה ובירת המדינה, בריסל, שנחשבת קוסמופוליטית ורב־תרבותית במיוחד?
החוקרים נעזרו בגל השני של סקר הפאנל NotLikeUs משנת 2024, שנערך סביב הבחירות של יוני אותה שנה, ובו נשאלו תושבי שלושת האזורים על רגשותיהם כלפי קבוצות אזוריות וכלפי מהגרים. הם בחנו כל אזור בנפרד, תוך התחשבות באידאולוגיה, בגיל, בהשכלה, בהכנסה וברקע ההגירה של הנשאלים. התוצאה היא מבט חדש על הדרך שבה קיטוב רגשי בתוך קהילה לאומית עשוי להתגלגל אל הגירה, וגם על כך שאותה "אהבה לאזור" יכולה לשמש משמעויות שונות לגמרי בהקשרים שונים.
