איך מכשירים מורים לחינוך מוסרי כך שיהיו יותר ממעבירי ערכים לשינון לקראת בחינה? במלזיה, חינוך מוסרי נתפס לא פעם כמקצוע "קל", שבו התלמידים לומדים בעל פה רשימות של ערכים ומורים מלמדים בדרך מסורתית. השאלה היא אם אפשר להכשיר את המורים העתידיים אחרת: דרך סיפורים, שיח, משחקי תפקידים וחוויות אישיות, ולא דרך הרצאה ושינון.
המחקר מתמקד בקורס אחד להכשרת מורים באוניברסיטת פוטרה מלזיה, "סוגיות וקונפליקטים מוסריים", שהועבר בגישה נרטיבית. שאלת המחקר המרכזית היא איך חווים הסטודנטים להוראה את הלמידה בגישה הזו, מה הם חושבים עליה, ואם היא יכולה לתרום לחשיבה המוסרית שלהם.
החוקרת בחרה במחקר מקרה של שישה סטודנטים בסמסטר השישי של התוכנית. היא ראיינה אותם בראיונות חצי מובנים בסיום התקופה, ראיינה גם את המרצה של הקורס, והשתתפה בארבעה שיעורים כמשקיפה, תוך רישום הערות שדה. כך נבנתה תמונה מכמה זוויות על מה שקורה בכיתה שבה כל סטודנט נדרש להביא סיפור, להשמיע עמדה ולהקשיב לאחרים.
