כשהאימפריה הקרולינגית התפוררה, מי מילא את החלל? במקומות רבים באירופה של המאה ה-10 התשובה הייתה הכנסייה: בישופים ואבות מנזרים קיבלו לידיהם מסים, שיפוט, מכסים ואפילו חובות צבאיות. אבל כל אזור סיפר סיפור משלו. קורראטיה, אזור אלפיני סביב העיר כור, הייתה פינה יוצאת דופן שבה החיים המשפטיים והמנהליים נשאו עדיין עקבות רומיים בולטים, בין היתר חוק כתוב בלטינית ונוטריונים פעילים, לצד אלמנים, בווארים ולומברדים שחיו לפי חוקים אחרים.
המאמר שואל כיצד ולמה הפכה דווקא כנסיית כור לשחקנית שלטונית מרכזית באזור, ומה הקשר בין העברת הזכויות המלכותיות אליה לבין שינויים בחוק ובמנהג. מדוע נתנו המלכים כל כך הרבה אמון בבישוף? ומה קרה כאשר מסורת משפטית ותיקה, שנשענה על חוק כתוב, הוגדרה לפתע כ"מנהג רע"?
כדי לענות על כך נבחנים מקורות פיסקליים ומשפטיים מגוונים: רישום פיסקלי מהמאה ה-9, סדרת פריבילגיות שהעניק אוטו הראשון לבישוף, ודיפלומה מלכותית מראשית המאה ה-10 שנכתבה על רקע מאבקי כוח אריסטוקרטיים עקובים מדם. הקריאה צמודה ומשלבת היסטוריה פוליטית, משפט רומי ומשפט פרנקי, ומשרטטת תמונה של תקופה שבה אפשר היה לעצב מחדש כללי משחק במהירות.






