לאורך מאות שנים חזרה תרבות המערב על תבנית מוכרת: נערה חפה מפשע, לכודה או מאוימת, ממתינה לגבר שיחלץ אותה ובתמורה יזכה בידה. מאנדרומדה במיתולוגיה היוונית ועד כיפה אדומה, מסינדרלה ועד שלגייה, ה"נערה במצוקה" הפכה לאחד הארכיטיפים העמוקים ביותר בתרבות המערבית, וגם לאחד המושרשים ביותר בדיון הפמיניסטי על ייצוג נשים.
אבל מה קורה כשקומדיה רומנטית הוליוודית פופולרית לוקחת את הדימוי הזה ומהפכת אותו על פיו? המאמר בוחן כיצד הסרט Moonstruck משנת 1987, עם שר בתפקיד הראשי, משחק עם המיתוס הישן של הנערה הנרדפת והזאב המאיים, וממיר אותו לסיפור שבו הנשים הן אלה שמחזיקות בשליטה, בכוח ובבחירה החופשית. האם ניתן לראות בסרט קומדיה רומנטית תמימה גם כטקסט תרבותי חתרני שמפרק מוסכמות מגדריות עתיקות? ומה הקשר בין הדת, הכנסייה והמשפחה האיטלקית-אמריקאית לבין תהליך השחרור הנשי שעובר על הדמויות?
כדי לענות על השאלות הללו, המאמר עוקב אחר התפתחות דימוי ה"נערה במצוקה" ממיתולוגיה יוונית ועד אגדות העם של פרו והאחים גרים, מציג את הביקורת הפמיניסטית שנמתחה על אגדות אלו, ובוחן שכתובים פמיניסטיים כמו סיפורה של אנג'לה קרטר "חברת הזאבים". לאורך הדרך נבחנת דמותה של לורטה קסטוריני, המגולמת בידי שר, כמקרה מבחן לאופן שבו תרבות פופולרית יכולה לערער על ייצוגים מסורתיים של נשיות.
