תלמיד שמפסיק להגיע לבית הספר לא נעלם בבת אחת. קודם באה היעדרות, אחריה עוד אחת, ובסוף מתגבשת דרך חיים. בקהילות עניות, שבהן המשפחה זקוקה לידיים עובדות והמשאבים דלים, הדרך הזו נפוצה במיוחד. במדינת ניז'ר שבניגריה היא פוגעת בתלמידי חטיבת הביניים בדיוק בגיל שבו נקבעים מסלולי העתיד. השאלה היא מה אפשר לעשות מלבד להעניש, להשעות ולהרחיק.
המחקר הזה בוחן גישה הפוכה: במקום להתמקד במה שתלמידים עושים לא נכון, לתגמל את מה שהם עושים נכון. שאלת המחקר היא אם חיזוק חיובי, שמבוסס על רעיונות מתחום ההתניה האופרנטית, יכול גם להחזיר תלמידים לכיתה וגם להצית בהם מחדש את הרצון ללמוד.
החוקרים ערכו ניסוי בשטח בשתי כיתות שלמות משני בתי ספר שתלמידיהם נוטים להיעדר, בסך הכול 118 תלמידים. קבוצה אחת עברה שמונה שבועות של שיטות תגמול מובנות, והקבוצה האחרת המשיכה בגישה הרגילה של בית הספר. נתוני הנוכחות נלקחו מרישומי בתי הספר, והמוטיבציה נמדדה בשאלון לפני ההתערבות ואחריה. השוואה כזו מאפשרת לבדוק אם הבדל בין הקבוצות נובע מהתערבות או מקרה. מה קרה בסוף, ועד כמה חזק היה ההבדל, נשאר פתוח.






