עסקים משפחתיים מהווים את עמוד השדרה הנסתר של הכלכלה המרוקאית: הם אחראים ליותר מ-90% מהמשק, למחצית התעסוקה וכחמישית מהערך המוסף, ועדיין נותרים תעלומה מחקרית שקשה למדוד ולהגדיר. מדוע דווקא תופעה כלכלית כה נרחבת ומשמעותית סובלת מהיעדר מסגרת תיאורטית מגובשת, ומהי המורכבות המיוחדת שמייחדת עסק שבו המשפחה והארגון שלובים זה בזה עד בלי הפרד?
המאמר מציע לבחון את העסק המשפחתי המרוקאי לא כתופעה כלכלית טהורה, אלא כמארג סוציו-תרבותי המושפע עמוקות מערכים היברידיים המשלבים מסורת ומודרנה, נאמנות דתית ומלכותית, פמיליזם, כבוד וקרבה משפחתית מורחבת. באמצעות שילוב תיאוריות מתחום ניהול העסקים המשפחתיים, האנתרופולוגיה והסוציולוגיה המרוקאית, מתבצע ניתוח של המקורות הפנימיים והחיצוניים למורכבות הזו: מבנה הבעלות והממשל, סוגיית הירושה, אך גם ההקשר התרבותי הרחב שבו פועלים העסקים הללו.
המאמר מתעכב במיוחד על השאלה כיצד ערכים חברתיים מסורתיים מתורגמים לפרקטיקות ניהוליות בפועל, ובוחן את המקום המעורפל שתופסת האחריות החברתית והסביבתית בעסקים אלה. הדיון נע בין המקרו-רמה של החברה המרוקאית לבין המיקרו-רמה של ההתנהלות היומיומית בעסק המשפחתי, ומזמין הצצה לעולם שבו קשה להפריד בין הכלכלי לחברתי, ובין המשפחה לעסק.
